הדברה זה מונח רחב היקף, המתייחס לשיטות או חומרים כימיים, שהורגים חרקים, צמחייה ובע"ח למיניהם המוגדרים כמזיקים ומסוגלים להתחרות בבן האדם על אספקת המזון ועל רכושו.
מאז שבני האדם החליטו לגדל מזון למחייתם הם המציאו שיטות שונות על מנת למנוע מחרקים מזיקים להרוס את היבולים, וזו הייתה תחילתה של ההדברה.
בני אדם ניסו לפתח שיטות הדברה, החל מפיזור סיד במטעים ועד למריחת סיד סינטטי על עצים, או כפי שהסינים עשו- שימוש בנמלים לקטילת חרקים לא רצויים.
למרות כל שיטות הדברה, השליטה בקרקע נשארה אצל החרקים.
עד לתקופת מלחמת העולם השנייה היו ידועים בעולם כולו כ-40 חומרים המיועדים להדברה. המלחמה נתנה דחיפה לפיתוח חומרים הדברה בעקבות פיתוחה של תעשיית המוות הגרמנית.
בשנים אלו חומרי הדברה כגון- ה-DDT,שווקו בכל העולם חומר הנחשב לפורץ דרך במלחמה במלריה, אך כגודל הציפיות היו גם האכזבות.
עם התפתחות הטכנולוגיה רוב החומרים הטבעיים ששימשו להדברה, הופקו מן הטבע. אך בהדרגה חומרים אלו הפכו לסינטטים ויוצרו במעבדות ושווקו בהמוניהם לציבור הרחב. שלב זה הדברה יצר מהפך ועד מהרבה חומרים סינטטים החליפו חומרים טבעיים ששלטו בשוק הדברה, הן בהדברה החקלאית והתברואתית.
נזקי ההדברה לבריאות האדם והחי:
שימוש לא מושכל בחומרים יכול לגרום לפגיעה בטווח הקצר והארוך.
פגיעה זו מופיעה כהרעלה אקוטית, כתוצאה מחשיפה לרעלים כגון, בליעת רעלים או שימוש לא נכון בגזים.
פגיעה נוספת היא הרעלה כרונית היכולה לפגוע באנשים העוסקים בתחום הדברה לאורך זמן כגון מדבירים.
מוצרי הדברה שאינם משוייכים לרעילות כגון, כלור, אקונומיקה, סודה-קאוסטיק, כדורי נפטלין, שמפואיים לבע"ח לשימוש כנגד פרעושים, נחשבים לחומרים רעילים במדינות כמו ארה"ב וקנדה.
מדינות אלה מתייחסות לחומרים שצוינו כאל חומרי הדברה לכל דבר. מדביר מוסמך יודע כי לפני כל שימוש בחומר הדברה חובה לעיין בתווית החומר, יש לבצע הערכת מצב לקראת ההדברה, באילו אמצעים היא נעשית, מהם הסיכונים שחומרים אלו יכולים לגרום. שימוש מושכל בחומרי הדברה ע"י מדביר בעל ניסיון יתן לנו תוצאות טובות במינימום חשיפה לרעלים וריחות.
לשירותכם, באג הדברה